פסק-דין בתיק תא"ק 35640-08

עובדות המקרה

1.      בפנינו תביעה, שהגיש המוסד לביטוח לאומי (להלן- " התובע" ו/או " המל"ל")
נגד קרנית- קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים (להלן- " הנתבעת" ו/או " קרנית"), לשיפוי בגין כספים, ששילם המל"ל למר עופר דורפסמן אשר נפגע בתאונת דרכים ביום 12.7.01 (להלן- " מר דורפסמן" ו/או " הנפגע").

מסכת האירועים העולה מהתיק הינה כדלקמן: ביום 12.7.01 הגיע מר דורפסמן למפעל "רולתג מדבקות" (להלן- " המפעל"), הממוקם ברח' אליפלט בתל אביב, החנה את רכבו בחנייה כפולה, כיבה את מנוע הרכב, הרים את בלם היד, הפעיל ארבע אורות איתות, וניגש למפעל לבקש, כי יבואו לפרוק מרכבו סחורה. הסחורה הורדה מהרכב באמצעות מלגזה. המלגזן רתם רצועה למשטח הסחורה, שהיה בתוך הרכב, והחל למשוך אותו תוך כדי נסיעה לאחור עם המלגזה. במשך כל הזמן הזה המשיך מר דורפסמן לעמוד צמוד לרכב ליד הגלגל האחורי השמאלי כשגבו אל הכביש והוא אוחז בדלת הרכב על מנת למנוע פגיעה של המשטח בדלת. לפתע הגיח מכיוון רח' סלמה רכב, פגע ברגלו השמאלית של מר דורפסמן והעיפו אל הכביש (להלן- " התאונה"). נהג הרכב הפוגע נמלט ממקום התאונה.

2. הנפגע, הגיש תביעה לפיצוי, בגין נזקי גוף שנגרמו לו, הן כנגד מבטחת רכבו- איילון חברה לביטוח בע"מ (להלן- "חברת איילון") והן כנגד קרנית, במסגרת ת.א (ת"א) 158482/02 דורפסמן עופר נ' קרנית קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים ואיילון חברה לביטוח בע"מ (להלן- "תביעת הנפגע"). ניתן פסק דין בתיק זה על ידי כב' השופטת זהבה אגי, אשר הטילה את החיוב בפיצוי הנפגע על חברת איילון. נקבע, כי קרנית פטורה מחבות (להלן- " פסק הדין הראשון").  

במסגרת פסק הדין הראשון קבעה כב' השופטת אגי:

"מתקיימת בענייננו החזקה המרבה שבסעיף 1 לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה - 1975, בדבר 'מאורע שנגרם עקב פגיעה ברכב שחנה במקום שאסור לחנות בו' בכל המתייחס לרכב המבוטח בנתבעת 2. הואיל ומוסכם בין הצדדים, כי במקרה של תאונה מעורבת לפי סעיף 3 (ב) לחוק, רק הנתבעת 2 אחראית לפיצוי התובע וקרנית פטורה , הרי שעל הנתבעת 2 ("חברת איילון"- ו.ס.) לשאת בנטל הפיצוי לבדה, ודין התביעה נגד הנתבעת 1 ("קרנית"-ו.ס.) להידחות".

3. הואיל והתאונה ארעה במהלך עבודתו של הנפגע, הכיר המל"ל בתאונה כתאונת עבודה, שילם לנפגע גמלאות כחוק על בסיס טופס התביעה שהגיש, וביום 13.11.06 פנה אל קרנית בדרישה לשפותו בגין 80% מהסכום אשר שילם לנפגע (סך של 80,105 ש"ח), וזאת לטענתו, בהתאם להסכם שנחתם בינו לבין קרנית (להלן- " ההסכם"). קרנית דחתה את דרישתו זו של  המל"ל.

משכך, ביום 10.7.08 הגיש המל"ל נגד קרנית את כתב התביעה דנן, במסגרת הליך של סדר דין מקוצר, לשיפוי, בגין גמלאות אשר שילם לנפגע, בתוספת ריבית (המתחייבת מכוח ס' 6 להסכם).

4. ביום 10.3.09, הגישה קרנית בקשה בכתב, במסגרתה עתרה, בין היתר:

א.         לדחיית התביעה על הסף, מחמת "השתק" או "מעשה בית דין" וזאת בהסתמך על פסק הדין הראשון.

ב.         למחיקת הכותרת סדר דין מקוצר והעברת הדיון לפסים רגילים.

ג.          לחילופין, ליתן לקרנית רשות להגן.

ביום 16.6.09, במועד שנקבע לדיון, הודיעו הצדדים על הסדר דיוני, במסגרתו הוסכם, כי לקרנית תינתן רשות להגן בנקודות הבאות:

א.  האם פסק הדין של כב' השופטת זהבה אגי ,שהפך לפסק דין חלוט, מהווה מעשה בית דין המחייב את המל"ל גם בתיק זה.

ב.    אם יקבע שפסק הדין הנ"ל אינו מהווה מעשה בית דין כלפי המל"ל בתיק זה- האם בנסיבות העניין קיימת חבות של קרנית כלפי המל"ל.

ג.    במידה ויקבע, כי קיימת חבות של קרנית כלפי המל"ל- האם יש לחייב את קרנית בריבית מיוחדת בהתאם להסכם שבין הצדדים, או שמא, בשל שיהוי בהגשת התביעה, יש לפטור את קרנית מתשלום ריבית.

הצדדים ויתרו על השמעת והמצאת ראיות לתיק, והסכימו, כי יוגשו סיכומים בשאלות שבמחלוקת (כפי שפורטו לעיל), תוך הסתמכות על העובדות שנקבעו בפסק הדין הראשון. עוד הוסכם, כי אם תתקבל עמדת התובע, "יינתן פסק דין המטיל את התשלום על הנתבעת על יסוד כתב התביעה ונספחיו לרבות תוספת ריבית כפי שיפסוק בית המשפט לעניין זה על יסוד טענות הצדדים".

            הסכמה זו של הצדדים קיבלה תוקף של החלטה.